<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן מ"ה</h1>
<h2>דף סז:</h2>
[תשובת ר"ת נגד רבינו משולם]. אך ליודעים חן חן גם על טבילות [נדה] ביום השביעי שהתירו מבעוד יום והתורה אסרתו מלאו דלא תסור וקבלה מאל תטוש, דקא פריך וליטבלינהו ביום השביעי ולא פריך ולישתרי ביום השביעי, דבע"כ אטבילה דליל ח' משום סרך בתה קאי דאיירי לעיל, וקא בעי מכדי ספק זבות נינהו מה לי אם תסרך בתה ומשני אע"פ דסרך בתה ליתא משום דר' שמעון וכו'. וכן פירושו ר' שמעון אומר אחר מעשה דהיינו אחר טבילה תטהר, אבל אמרו חכמים אסור לעשות אותו מעשה של טבילה שמא תבעול ויבא לידי סתירה. ואם בא אדם לפרש דאהיתרא [דתשמיש] קאי טועה הוא, דמה ענין דרב פפא אצל סרך בתה. ומזקנים אתבונן שכן פסק ר' סעדיה אצל הלכות נדה ור' אחאי שהיה ראש לגאונים שבדור כמו כן בפ' אחרי מות, אע"פ שמביא ראיה מנדה ויולדת כייל זה בהדייהו משום דר' שמעון ולא חש לפרש, וכן ר' יהודאי גאון. וכבר היו טפשים שנחלקו על רבינו שלמה למנות כבנות כותים משום קשיא דרמי בר חמא [ל"ג ע"א]. ורש"י השיב לפי תומו דבפ' בנות כותים תשובתן בצדן דההיא דשני ליה רבא תשובה היא ולפום חורפיה לא עיין בה, דהא פרקה רמי בר חמא דאמר שבקוה לקרא וכו' אבל תשובתו מתוך הברייתא דקתני יום שפוסקת בו וכו' ורמי בר חמא כמו שאילה היא ואינה עיקר דרמי בר חמא לא סבר לה, דקאמרינן בפ' בתרא דנדה ורב ככותאי אמר לשמעתא מכלל דליתא, ועוד מדקאמר ליה רב פפא לרבא מכדי כולהו נשי דידן ספק זבות נינהו ליטבלינהו ביממא דשבעה, ואם כדבריהם דיום שפוסקת בו סופרתו והיא ראתה יום ראשון ופסקה בו וא"כ הוה לה נדה דאורייתא ואיך תטבול ביום השביעי והלא נדה דאורייתא טובלת בליל שמיני. ומתוך שרבינו לא נתן לבו לתשובתו לא חשש לכוון את דבריו. ושכנגדו הוא עליו [להביא ראיה]. והדין דומה למה שכתב, מתוך שטעה לפי תומו בניכם ממזרים הם, וליתא דהאמרינן הכל מודים בבא על הנדה כו' שאין הולד ממזר. וגם כתב על דבר זה בנות כותים בועלי נדות שיום שפוסקת בו ספרתו למנין ז'. ועל תשובתן בצדו ליתא כדפרישית, ומתוך שלא חש אלא לאמיתה של תורה דימו שכנגדו שאינו אמיתי כדפרישית, ועל החומץ ועל הטבילה תבא נפשו באלה ויכרת אשר יעשנה.
